שמי קובי יפעת, בן 71, וטרינר, מושתל מזה 9.5 שנים.
איבדתי את השמיעה בצבא, אחרי שנים שוכנעתי להשתמש ממכשירי שמיעה, שעזרו לי במידה מועטה.
לפני כ-10 שנים ,אחרי פגישה עם גילה ואנשי מקצוע נוספים בתחום, התחלתי את מסלול המועמדות לניתוח שתל שבלול. מה שהכי שכנע אותי לעשותו היה שרציתי לשמוע את נכדי שיוולד בקרוב.
את הניתוח עברתי במרכז הרפואי שניידר, עם צוות תומך ומסביר.

בקיצור, השתל היה תפנית בחיי. איני יכול לחשוב איך חייתי לפניו ומה הייתי עושה בלעדיו.
במקצועי כוטרינר, אני צריך ליצור קשר עם בעלי חיים, ה"לקוחות "שלי, ותמיד התקשיתי לשמוע ולהבין אותם.חודש לאחר ההתאמה הראשונה הלכתי להופעת ג'אז (מוסיקה שאני אוהב) ולפתע שמעתי צלילים שמזה שנים לא שמעתי. כמו צליל הפסנתר, הבאס והסקסופון שנשמעו ברורים וצלולים, פשוט  נגלה לי עולם חדש שמזה עשרות שנים היה נסתר ולא קיים עבורי. לשמוע ציוץ של ציפורים או פכפוך מים בנחל …אין מילים להסביר את ההתרגשות הראשונית של הגילוי החדש הזה שנשכח זה מכבר ובעצם ויתרתי עליו.

לא אומר שאין בעיות וקשיים. עדיין יש לי קושי רב לשמוע ולשוחח כשיש רעש בסביבתי, או כשיש שיחה מרובת משתתפים, כשהשיחה  "קופצת" בין האנשים מסביב לשולחן, ובמסעדה עם רעש ברקע או מוסיקה אני הולך לאיבוד. כמובן גם אי היכולת לקרוא שפתיים כשאנשים מדברים עם מסיכה, וזה מראה כמה אנחנו תלויים ומשתמשים בקריאת שפתיים  לצורך הבנת דיבור. אבל למרות כל הקשיים, השתל הוא מתנה שאי אפשר להעריך לאנשים במצבי

דר' קובי יפעת, מרפאה וטרינרית -דלית אל-כרמל
נכתב ב: אפריל 2022